19.10.15
צהריים טובים,
אנחנו מודים לכם על שהזמנתם אותנו לכאן היום ועל החלטתכם לציין את תרומתה של שירה לקהילה, במסגרת התנדבותה במקלט ויצ"ו.
שירה הייתה נערה רבת פעלים אשר עם התבגרותה בשנים האחרונות הפליאה לנהל את לוח הזמנים שלה, וליהטטה יפה בין לימודים, פסנתר, משפחה, חברים, בילויים, קריאה וגם התנדבות.
על הדברים היפים ששירה עשתה במקלט שמענו יחד עם כולכם ונבקש עוד להוסיף ולספר לכם שתמיד שמחנו והתגאינו לשמוע משירה שבעבודתה עם הילדים במקלט היא השקיעה מחשבה, אכפתיות וזמן, יזמה פעילויות מיוחדות ותרמה את תרומתה הצנועה להענקת מסגרת יציבה ואחראית לאותם ילדים שנסיבות חייהם הביאו אותם למקלט.
שירה הגיעה להתנדבות במקלט במסגרת פרויקט מחויבות אישית בבית הספר התיכון. היא כמובן יכולה הייתה לבחור לעצמה משימה קלה יותר, ובוודאי שאם הייתה עושה כן בשנה השנייה להתנדבות זה היה מתקבל בהבנה וללא כל הרמת גבה.
אבל שירה, וגם זה חלק מתהליך ההתבגרות המקסים שעברה, לא בחרה לעשות לעצמה רק חיים קלים, שהרי ידעה שהחיים זה כמו רכיבה על אופניים: אם זה קל מדי – סימן שאת בירידה…
התנדבות במקלט לנשים מוכות חשפה את שירה לצדדים פחות נעימים של החברה הישראלית, והיא התייחסה אל הנשים שגורלן טלטל אותן לשם בהבנה ובאמפתיה שאינן מאפיינות בהכרח נערה בגיל ההתבגרות.
חשבנו שעל במה זו של ויצ"ו יהיה נכון לספר גם על המודעות ועל העמדה הפמיניסטית של שירה אשר בין היתר הביאה אותה למבט בוגר, ראוי ושקול על יחסים נאותים בין בני זוג. על רקע זה מעניין לשוב ולקרוא עבודה שכתבה עם חברה במסגרת קורס מיתולוגיה בביה"ס.
העבודה הייתה על סיפור פיגמליון וגלתיאה. בפתח העבודה תואר הסיפור על הפסל שונא הנשים פגמליון, המחליט לפסל אישה שתהיה כליל השלמות בעיניו ותחסר את הפגמים שיש בנשים החיות. פגמליון מתמסר ליצירתו עד כדי התאהבות מוחלטת, ולבסוף פונה לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי וזו מחייה על פי בקשתו את הפסל, את גלתיאה. הסיפור מסתיים כמובן בתיאור אהבה וחיי אושר.
כחלק מהעבודה, השוו שירה וחברתה את יחסי פיגמליון וגלתיאה ליחסים האידיליים-לכאורה המתוארים בסיפורי האגדה 'שלגיה' ו'היפהפיה הנרדמת'.
שאלת הביקורת שעמדה במרכז העבודה תהתה כיצד האהבה בשלושת הסיפורים שהוצגו יכולה להיקרא 'אהבת אמת' אם היא מבוססת אך ורק על מראה חיצוני שנראה להרף עין? ובהמשך לכך, כיצד ייתכן שהנשיקה באגדות נקראת 'נשיקה של אהבת אמת' ושהיא חזקה עד כדי שבירת כישוף, אם הקשר של שני ה'נאהבים' הסתכם עד כה רק בהתבוננות של הנסיך באישה השוכבת לפניו חסרת הכרה?
המבט הביקורתי הזה, על סיפורים שהם מעין נכס צאן ברזל של ילדות בעולם המערבי, ואשר מהווים, אולי מבלי משים, חלק מתהליך הסללה של ילדות, נערות ונשים לעבר החפצה והיותן כלי נאה בלבד, הוא חלק מדמותה של שירה אשר לא הסתפקה בהרכנת הראש בפני המצב אלא נרתמה לשנותו – בין בהתנדבות במקלט, בין ביציאה למצעד הגאווה ובין בפעילויות אחרות.
ניסוח הדברים, מפי נערות בנות 15 הנמצאות בראשית גיל ההתבגרות, מלמד אותנו על ההסתכלות המפוקחת שהייתה להן על מציאות החיים שסביבן. מציאות שבה מצד אחד שירה חיה את חייה בשלווה ובנעימות יחסית, ומצד שני היא יוצאת מאזור הנוחות, פוגשת נשים וילדים בשלב בו חייהם התהפכו על פיהם, ועדיין מוצאת את הכוחות לחזור אליהם שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, ולעשות ככל יכולתה כדי להנעים את זמנם במחיצתה.
אנחנו מקווים שעוד מתנדבות ומתנדבים רבים ימשיכו להתנדב ולתרום במסגרת זו ובמסגרות אחרות ויפיקו מכך את ההנאה וההעצמה ששירה הפיקה מכך.
תודה לכן.
