9.12.15
ערב טוב
לצערנו אנחנו לא נמצאים עכשיו בבית עם ארבעת ילדינו.
מי שנושא דברים בחנוכה בפורום ציבורי זה אחר, נדרש בד"כ ליתרונות האור הקטן שמגרש חושך גדול. אלה דברים ברורים ואנחנו לא חושבים שיש לנו מה לחדש בעניין זה, לא במהות ולא בדימויים.
חשבנו במקום זאת לנצל את הבמה שנתתם לנו כדי להזהיר מפני אורות גדולים מדי.
כשמישהו, אדם או חבר בני אדם, בטוחים שראו את האור, שהכל ברור ונהיר להם, שדרכם שלהם היא המוארת – אנחנו מבקשים להזהיר אותם ולהזהיר מפניהם.
מאורות גדולים מדי שורפים. כשאנשים מסתובבים עם לפידים גדולים מדי, וירטואליים וקל וחומר אמיתיים, שריפות קשות מתרחשות, וכולנו יודעים מה קורה כאשר רעיונות ודעות עולים בלהבות.
הרוצח של בתנו היה בטוח בדרכו והיה בטוח שבמעשהו הנפשע הוא מאיר אור גדול על ירושלים. אלא שזו הייתה אש שלימדה אותנו כמה חושך יש בליבם של אלו הנושאים אותה.
אילו האש שהרוצח, תומכיו ומסיתיו, ביקשו להצית הייתה קטנה יותר, אילו היה מקום בליבם לספק, אילו הם היו מסתכלים מעט רחוק יותר מקצה אפם, מעבר למעגל האש השקרי שהם יצרו ושסינוור אותם – כי אז היינו מדליקים היום נרות עם כל ארבעת ילדינו.
אנחנו כאן, ומה שנותר לנו הוא להזהיר מפני מאורות גדולים מדי, מפני בטחון מופרז מדי בצדקת הדרך, מפני נכונות להצית אש שתשרוף אחרים ותשמר את החושך.
תודה לכם שמצאתם לנכון לזכור ולהזכיר, ותודה שנתתם מקום לשירה שלנו בליבכם.
אנחנו מאחלים לכולם חג שמח והמשך יציאה מחשיכה לאור גדול.
